Bava Metzia 162

Kapitel 162

א עד דאתא אגניב אתו לקמיה דרב פפא חייבינהו אמרו ליה רבנן לרב פפא הא שמירה בבעלים היא אכסיף לסוף איגלאי מילתא דההיא שעתא שכרא הוה שתי

1 Als er zurückkam, war es gestohlenworden. Darauf kamen sie vor R. Papa und er verurteiltesie. Die Jünger sprachen zu R. Papa: Es war ja eine Hütung im Beisein des Eigentümers!? Da wurde er verlegen. Später stellte es sich heraus, daß er in jener Stunde Met getrunken hatte.

ב הנהו בי תרי דהוו קא מסגו באורחא חד אריך וחד גוצא אריכא רכיב חמרא והוה ליה סדינא גוצא מיכסי סרבלא וקא מסגי בכרעיה כי מטי לנהרא שקליה לסרבליה ואותביה עילוי חמרא ושקליה לסדיניה דההוא ואיכסי ביה שטפוה מיא לסדיניה

2 Einst befanden sich zwei Leute auf der Reise, einer war groß und einer war klein; der große ritt auf einem Esel und hatte ein Laken, und der kleine hatte eine Kutte an und ging zu Fuß. Als sie an einen Strom herankamen, zog er seine Kutte ausund legte sie auf den Esel, dann nahm er das Laken des anderen und bedeckte sich damit; da schwemmte das Wasser das Laken fort.

ג אתא לקמיה דרבא חייביה אמרו ליה רבנן לרבא אמאי שאלה בבעלים היא אכסיף לסוף איגלאי מילתא דבלא דעתיה שקליה ובלא דעתיה אותביה

3 Hierauf kamen sie vor Raba und er verurteilte ihn. Die Jünger sprachen zu Raba: Weshalb denn, dies ist ja ein Leihen im Beiseindes Eigentümers!? Da wurde er verlegen. Später stellte es sich heraus, daß er es ohne dessen Wissen genommen und ohne dessen Wissen hingelegt hatte.

ד ההוא גברא דאוגר ליה חמרא לחבריה אמר ליה חזי לא תיזול באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא זיל באורחא דנרש דליכא מיא אזיל באורחא דנהר פקוד ומית חמרא כי אתא אמר אין באורחא דנהר פקוד אזלי ומיהו ליכא מיא

4 Einst vermietete jemand seinem Nächsten einen Esel und sprach zu ihm: Geh nicht den Weg am Strome Peqod, wo Wasser vorhanden ist, sondern geh den Weg von Naraš, wo kein Wasser vorhanden ist. Er aber ging den Weg am Strome Peqod, und der Esel verendete. Als er zurückkam, sprach er: Ich ging zwar den Weg am Strome Peqod, aber da war kein Wasser vorhanden.

ה א"ל רבא מה ליה לשקר אי בעי אמר ליה אנא באורחא דנרש אזלי אמר ליה אביי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן

5 Da entschied Raba: Er hat keine Ursache zu lügen, denn wenn er wollte, könnte er sagen, er sei den Weg von Naraš gegangen. Abajje sprach zu ihm: Wo Zeugen vorhanden sind, sagen wir nicht, er habe keine Veranlassung zu lügen.

ו שמור לי ואמר לו הנח לפני שומר חנם אמר רב הונא אמר לו הנח לפניך אינו לא שומר חנם ולא שומר שכר איבעיא להו הנח סתמא מאי ת"ש שמור לי ואמר לו הנח לפני שומר חנם הא סתמא ולא כלום

6 [SAGT JEMAND ZU EINEM:] HÜTE DIES UND ERWIDERT DIESER: LEGE ES VOR MICH HIN, SO GILT ER ALS UNENTGELTLICHER HÜTER. R. Hona sagte: Wenn er ihm erwidert: lege es vor dich hin, so gilt er weder als unentgeltlicher noch als Lohnhüter. Sie fragten: Wie ist es, wenn er nur gesagt hat: lege es hin? – Komm und höre: Hüte dies, und erwidert dieser: lege es vor mich hin, so gilt er als unentgeltlicher Hüter. Demnach ist er, wenn er dies nicht gesagt hat, überhaupt nichts. –

ז אדרבה מדאמר רב הונא הנח לפניך הוא דאינו לא שומר חנם ולא שומר שכר הא סתמא ש"ח הוי אלא מהא ליכא למשמע מינה

7 Im Gegenteil, R. Hona sagte, wenn er ihm erwidert: lege es vor dich hin, gelte er weder als unentgeltlicher noch als Lohnhüter; demnach gilt er, wenn er dies nicht gesagt hat, als unentgeltlicher Hüter!? Hieraus ist vielmehr nichts zu entnehmen, –

ח לימא כתנאי אם הכניס ברשות בעל חצר חייב רבי אומר בכולם אינו חייב עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור

8 Es wäre anzunehmen, daß hierüber Tannaím streiten: Hat er ihn abermit Befugnis hineingebracht, so ist der Eigentümer des Hofesersatzpflichtig. Rabbi sagt, in all diesen Fällen sei er nur dann ersatzpflichtig, wenn er die Bewachung übernommen hat. –

ט ממאי דלמא עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא בחצר דבת נטורי היא וכי קאמר ליה עייל עייל דאינטר לך קאמר ליה אבל הכא שוקא לאו בר נטורי הוא אנח ותיב נטר לך קאמר ליה

9 Wieso denn, vielleicht sind die Rabbanan dieser Ansicht nur bei einem Hofe, der zur Bewachung bestimmt ist, und wenn er zu ihm gesagt hat, daß er ihn hineinbringe, so heißt dies: bring ihn hinein, ich werde ihn bewachen; auf der Straße aber, die nicht zur Bewachung bestimmt ist, heißt dies: lege es hin und bewache es dir.

י אי נמי עד כאן לא קאמר רבי התם אלא בחצרו דלעיולי רשותא קא בעי למשקל מיניה וכי יהיב ליה רשותא לעיולי תיב ונטר לך קאמר ליה אבל הכא הנח ואנא מנטרנא קאמר ליה דאי סלקא דעתך הנח ותיב ונטר קאמר ליה אי לאותבה רשותא בעי למשקל מיניה

10 Oder auch, Rabbi ist dieser Ansicht nur bei einem Hofe, weil er zum Hineinbringen der Befugnis bedurfte, und wenn jener ihm die Befugnis zum Hineinbringen erteilt hat, so heißt dies: geh und bewache ihn dir; hierbei aber heißt dies: lege es hin, ich werde es bewachen, denn zum Hinlegen brauchte er ja von ihm keine Erlaubnis einzufordern.

יא הלוהו על המשכון שומר שכר לימא מתניתין דלא כר' אליעזר דתניא המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון ישבע ויטול מעותיו דברי רבי אליעזר

11 WER AUF EIN PFAND GEBORGT HAT, GILT ALS LOHNHÜTER. Es wäre anzunehmen, daß unsere Mišna nicht die Ansicht R. Elie͑zers vertritt, denn es wird gelehrt: Wenn jemand seinem Nächsten auf ein Pfand geborgt hat und das Pfand abhanden gekommen ist, so muß er, wie R. Elie͑zer sagt, schwörenund er erhält sein Geld;

יב רבי עקיבא אומר יכול לומר לו כלום הלויתני אלא על המשכון אבד המשכון אבדו מעותיך אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח לו משכון עליהם ד"ה אבד המשכון אבדו מעותיו

12 R. A͑qiba sagt, dieser könne zu ihm sagen: du hast mir ja nur auf ein Pfand geborgt, da nun das Pfand fort ist, so ist auch dein Geld fort. Wenn aber jemand einem tausend Zuz auf einen Schuldschein geborgt und dieser ihm auch ein Pfand gegeben hat, so stimmen alle überein, daß, wenn das Pfand abhanden gekommen ist, er sein Geld verloren habe. –

יג אפילו תימא רבי אליעזר ולא קשיא כאן שמשכנו בשעת הלואתו כאן שמשכנו שלא בשעת הלואתו

13 Du kannst auch sagen, sie vertrete die Ansicht R. Elie͑zers, dennoch ist nichts einzuwenden, denn eines gilt von dem Falle, wenn er von ihm das Pfand beim Borgengenommen hat, und eines gilt von dem Falle, wenn er das Pfand von ihm nicht beim Borgen genommenhat. –

יד והא אידי ואידי

14 Es heißt ja aber in beiden:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel